ארומתרפיה בחיינו

מאת: ד"ר שולמית רונן, מטפלת רב תחומית

ארומתרפיה מתחילה במטבח.

כולנו זקוקים למזון, ולא נוכל לשרוד הרבה זמן בלעדיו. כל מערכת בגוף נשענת על התזונה שהאוכל מספק, וכאשר אוכל, או הסוג הנכון של אוכל, נמנע מהגוף, כל אחת מהמערכות האלה עלולה להידרדר או להיכשל במספר דרכים שונות. כך שגוף האדם נסמך על אוכל – אך מה עוד מעודד אותנו לאכול? הניחוח והטעם של המאכלים הם התמריצים המודעים העיקריים בתהליך האכילה. הניחוח והטעם גם תורמים להנאה שאנו מקבלים מאכילה. החלק של המוח הקשור לחוש הריח שולט גם על התחושה של שביעות רצון, והקשר הזה נוצר אולי כי הגוף נאלץ ליצור תהליכים הנחוצים להישרדות (איסוף ואכילה של מזונות) שיהיו מתגמלים מבחינה נפשית – מן סוג של סחיטה ארומטית! נחשוב על התגובה שלנו כאשר אנו מריחים קפה שזה עתה נטחן ומתבשל. החומרים הנדיפים בפולי הקפה מייד ממלאים אותנו מרץ, פועלים כמו הלם חשמלי על המערכת. הניחוח הוא זה שמעניק לנו את ההנאה הזו, ולפעמים אין צורך אפילו בשתייה עצמה – לגימה אחת יכולה לספק את ההנאה המלאה.

אם אנחנו נהנים ממאכל כלשהו, הניחוח והטעם יביאו אותנו אליו שנית. זו תכונה שנבדקה ונוצלה על ידי תעשיית המזון של ימינו היודעת, למשל, שלאחר שילד טעם שוקולד לראשונה, הוא יתבע לקבל אותו שוב. השמנים האתריים הממריצים של פולי הקקאו הם המרכיב המעניק את הטעם היוצר "מכורים לשוקולד", אנשים המשתוקקים לקבל עוד ועוד מהחומר הזה. אם לשוקולד לא היה הארומה והטעם האופייניים לו, אף אחד לא היה רוצה לקנות או לאכול אותו!

השמנים האתריים שבמזון הם לעתים אותם שמנים המזוקקים לשימוש בארומתרפיה. אלה מגיעים מצמחים ארומטיים רבים ומחלקים רבים של הצמח – עלים, פרחים, שורשים, זרעים, ניצנים, קליפות עצים, קני שורש, שרפים וקליפות פרי. שמנים אלה נמצאים במאכלים עצמם, ויכולים לכן להשפיע באותה מידה על הגוף בצורתם כשמן אתרי בארומתרפיה. מרבית הצמחים האכילים הם ארומטיים במידה זו או אחרת, ואפילו אם לא מפיקים מהם שמנים, הם עדיין קיימים ויוצרים ניחוח, טעם וסיפוק, וגם מועילים לבריאות.

אם לאוכל לא היו הניחוחות והטעמים האלה, היינו מגיעים למצב שהיינו אוכלים כדי לחיות אך לא היינו נהנים מכך, ובסופו של דבר היינו לוקים בדיכאון.

תולדות התזונה הארומתרפאוטית

השימוש בצמחים אכילים כתרופה החל במצריים העתיקה. בפפירוסים נמצאו רישומים של דרכי גידול, בישול ואכילה ארומטיים, לעונג ולבריאות כאחד. המצרים עיבדו שדות של מלפפונים, כרישה, צנוניות ושום – צמחים פעילים מאד וגם רפואיים – והעריכו מאד תבלינים וצמחים אחרים. הם היו מודעים לערכים התזונתיים של מאכלים רבים, וגם של חסרונותיהם: הם ידעו, למשל, שלחם השיפון והדוחן שלהם היה כבד לעיכול, ולכן הוסיפו לבצק זרעים ארומטיים המקלים על עיכול כגון כוסברה, אניס והל. הם בישלו שעוועים עם קורנית כדי למנוע נפיחות, ולפני שבישלו דג מרחו אותו עם תבלינים ריחניים כדי לנקות ולטהר אותו. העבדים שבנו את הפירמידות קיבלו שן של שום כל יום כדי להעניק להם כוח ולמנוע זיהומים, ועד עצם היום הזה שום זוכה להערכה עקב התכונות האנטי-בקטריאליות שלו.

ביוון העתיק השתמשו בצמחים ארומטיים לבישול ולרפואה, וייתכן שהיוונים הושפעו על ידי המצרים. היפוקראטס, שכונה "אבי הרפואה", רשם בצלים לצבירת נוזלים, תמכה (chervil) לאנשים מדוכאים עקב מחלת כבד או קיבה, רוזמרין להפרעות בכבד, וחרדל לסכיאטיקה. אפיקורוס, הפילוסוף אנין הטעם הידוע, עמד על שימוש בלפחות חמישה צמחים ארומטיים בכל ארוחה כדי ליהנות באמת מן הארוחה. תיאופראסטוס, "אבי הבוטניקה", השתמש בבישול בצמחים שמסייעים לעיכול – הל ופלפל עם צדפות, אורגנו ושומר עם דגים, פטרוזיליה ואורגנו עם בשר.

הרומאים אכלו במקור מאכלים די טפלים, אך לאחר שהחלו לכבוש ארצות אחרות הם הביאו לרומי צמחים חדשים, עשבים ותבלינים, ודרכים להשתמש בהם בבישול. הם הגנו על עצמם ממגפות על ידי שריפה של עשבים ארומטיים ושימושם בבישול. בין אלה היו רוזמרין, גרגרי ערער, אזוב וריחן. בדומה ליוונים, הרומאים הפכו לאכלנים גדולים, וישבו במשתים ענקיים, שהתאפשרו רק על ידי שימוש של צמחים ארומטיים, תבלינים ומאכלים אחרים שסייעו לעיכול.

ביבשת אסיה גם התייחסו לבישול מההיבט הרפואי. האיור וודה, אוסף עתיק של ידע הודי על אוכל ובריאות, היה המשפיע העיקרי על התזונה והבריאות של רוב ההודים. העיקרון האיורוודי דורש לטפל בגוף בראש וראשונה באמצעות אוכל, ורק אחר-כך על ידי תרופות. טיפולי האוכל  מבוססים על ששת הטעמים – מתוק, מר, מלוח, חריף, חמוץ ועפיץ (astringent).

בתרבות עתיקה אחרת, זו של הסינים, התפתחו אותם עקרונות אכילה: למען בריאות, ניחוח וטעם, יש לשלב בין חמשת הטעמים. עקרונות היין- יאנג (תכונות מקררות ומחממות) היו חשובים ועדיין תקפים בבישול הסיני; הסינים מאמינים שיש קשר ישיר בין תכונות האוכל שאנו אוכלים לבין היין- יאנג, או איזון בריא בגוף האדם.

צמחי התבלין שהיו בשימוש בהודו ובסין הופצו במערב קרוב לודאי על ידי הערבים, המעדיפים עד היום תבלינים רבים מאסיה על אלה מאפריקה. הם השפיעו על אירופה בדרכים רבות, החדירו ארכיטקטורה, מדע, רפואה ומאכלים – תפוזים, לימונים, אורז, שקדים ותבלינים רבים הגיעו לספרד במשך הכיבוש בן השבע מאות שנים של המוּרים,  וערבי היה שותף להקמת בית-הספר בסאלרנו, ליד נאפולי, בו השתמשו באוכל כרפואה.

פלפל הצ'ילי שהיום מספק את החריפות לתבלין הקארי הוכנס להודו רק לאחר המאה ה-15, בעקבות מסעות קולומבוס לאמריקה. לפני כן, כדי להלחם בזיהומים בקטריאליים בבשרים, ההודים השתמשו בזנגביל, פלפל, חרדל ועוד תבלינים חריפים דומים. כתוצאה ממסעות אלה צמחים רבים הוחדרו לאירופה: עגבניות, תירס, טבק ותפוחי אדמה, ולאמריקה הגיעו מלונים ומלפפונים. חלק מהמאכלים האלה נתקבלו בחשדנות והוזכרו לראשונה בפרסומים בתחילת המאה ה-17, בתקופה בה מזונות, תבלינים וצמחים ומקומם בבריאות ורפואה זכו להערכה.

סגנונות הבישול של ימינו התפתחו מתוך מאות השנים האלה של התקנת מזונות מסוימים ושילובם עם צמחים ארומטיים – להנאה ולרפואה.

הכנה ואכילה של מזונות ארומתרפים

שמנים אתריים פועלים בעיקר כאנטי-בקטריאלים או קוטלי זיהומים ומעכלים; הם ממריצים את כל הבלוטות והאיברים העוסקים בתהליכי העיכול, אולי התהליך החשוב ביותר בכל הגוף. בין יתר תכונותיהם, הם גם מטהרים, ממריצים, מחדשים, מרגיעים ומעודדים תיאבון. כמו השמנים האתרים המשמשים בארומתרפיה, הם יכולים לחדור מבחוץ דרך העור ופנימית דרך רקמות, ויכולים להועיל גם לחלקים בודדים בגוף. צמחים רבים, למשל, מכילים תכונות של הורמונים טבעיים, כך שצמח כמו מרווה, בעל תכונות אסטרוגניות, יכול להועיל למערכת הרבייה הנשית. למעשה, עולם הצמחים עשיר בהורמונים והם הרבה יותר פעילים 'מינית' מאשר בני אדם – הם מתרבים עונתית. קטניות ושעועית, בעצמם בעלי צורה של שחלה, מועילים במיוחד לנשים, מפני שהם עשירים בהנבטתם עם המזונות הנחוצים לדור הבא.

הצמח יהיה בעל תכונות מרפאות יותר אם הוא טרי ולא עבר דרך תהליכים כלשהם. אז הוא יהיה מלא בויטמינים, מינרלים וחומרים מזינים אחרים שעלולים ללכת לאיבוד בתהליכים כמו שימור, הקפאה וזיקוק. אוכל לא מבושל הוא אוכל "חי", וכאשר הוא נחשף לטמפרטורות גבוהות, או כאשר השלמות המבנית שלו נהרסת, הוא מאבד את האנרגיה ואת השמנים האתריים שלו. שיקול נוסף הנוגע לטריות האוכל הוא "העונה" הטבעית שלו. מאכלים מקומיים ועונתיים יהיו הרבה יותר טריים ולכן בעלי ערך רב יותר לאכילה. תפוחי עץ וגזרים מחוץ לעונה עמדו זמן רב באחסון והחומרים המזינים מתחסלים ללא רחם עם הזמן העובר מאז הוצאו מהאדמה או נותקו מצמח האם.

לכן הדבר הטוב ביותר הוא לאכול את מרבית הצמחים חיים, ללא בישול, למרות שחלק מהם כגון קטניות, אורז או תפוחי אדמה חייבים לעבור בישול לפני שהם אכילים, לא כל שכן בעלי טעם סביר. אנשים רבים מתקשים לעכל אוכל חי, אך הוספת עשבים ותבלינים משלימים יקלו על העיכול. לעיסה יעילה יכולה גם לסייע בעיכול של אוכל חי, ומפתיע שאנו משקיעים מאמץ ללמד את ילדינו לצחצח שיניים ולא מלמדים אותם ללעוס, דבר החשוב לבריאות באותה מידה.

דרך אחרת לעזור לספיגת אוכל היא לקצוץ או לגרד אותו לחלקים קטנים: אפשר לגרד גזרים, לפת, שורש סלרי, צנוניות, סלק ועוד; לפרוס פטריות, עגבניות, בצלים, פלפלים, כרובית, שומר וסלרי; לגרוס כרוב וירקות אחרים. קודם כל יש לרחוץ אותם היטב, ואולי אפילו להוסיף למי הרחיצה מיץ לימון או חומץ תפוחים כדי להעמיק לניקיון. אם אפשר, צריך לנסות לרכוש ירוקות אורגנים, מכיוון שהרבה מהם אוגרים את הדשנים והכימיקלים שהשתמשו עליהם בזמן גידולם.

דרך נוספת להכין מאכלים מצמחים היא אידוי או צלייה קלה; שניהם מהירים ומבטיחים שמרבית החומרים המזינים שבהם נותרים בתוך המאכלים. אם יש צורך להרתיח את האוכל, ניתן לשמור את מי הבישול להכנת מרק, או להשתמש בו כבסיס לתה צמחים בריא.

אכילה עונתית חשובה גם. כאשר מזג האוויר קר אנו נוטים לאכול מאכלים כבדים ושומניים יותר, אך מאכלים ארומטיים עשויים להיות מספקים באותה מידה: צמחי תבלין מוסיפים לנו לחות ומחממים אותנו. אפשר לבשל לפתנים עם אגוזים ופירות יבשים,  בעלי ריכוז גבוה של חומרים מזינים, או אפשר לנשנש אותם. אוכל קליל כמו סלטים וירקות חדשים מתאימים לחודשי הקיץ ובדרך כלל הגוף שלנו מכתיב לנו מה הוא צריך. הבעיה היא שמרבית האנשים אינם מקשיבים לגופם ולמה שהוא אומר להם, ואז מופיעות בעיות של השמנת יתר ובריאות לקויה.

על אנשים להבין שכל פרי, ירק, קטניה, אגוז, עשב או תבלין יכולים לסייע לאזן את מערכת העצבים או את מערכת העיכול, יכולים לעודד צמיחה וחידוש רקמות, ובכוחם לרפא אותנו פיזית ונפשית.

השימוש במאכלים ארומתרפים

ניתן להשתמש במאכלים הארומתיים שבכוחם להועיל לנו כאשר צורכים אותם בדרכים רבות – בחליטות ותה צמחים, באינהלציה, ברטיות ותחבושות וגם במיצים, יינות, שמנים או חומץ.

תה צמחים

אלה מכילים את כל תכונות היסוד הארומטיים – בדרך כלל עשבים ותבלינים, אך אפשר להשתמש במספר פירות וירקות. כאשר עוברים לדיאטה ארומתרפית בריאה הם יכולים לשמש תחליף לתה והקפה הממריצים. ניתן לרכוש צמחים באריזה של שקיות ורצוי להשתמש בתבלינים שלמים, שעדיין לא עברו טחינה.

יש לעקוב אחר הוראות ההכנה לכל צמח. באופן כללי יש להשתמש בכפית אחת של צמח טרי או חצי כפית של צמח יבש לקומקום מלא מים רותחים. לחלוט במשך שבע דקות ולאחר מכן לשתות. אם רוצים להמתיק רצוי להשתמש בדבש. תבלינים זקוקים לזמן חליטה קצת יותר ארוך.

מיצים

אפשר לסחוט מיץ מהרבה ירוקות ופירות טריים, ומכיוון שהם לא מבושלים הם מאד מזינים ועדיין מכילים את כל התכונות של המאכל הטרי. חשוב לשתות את המיצים טריים, מייד עם הכנתם.

מסחטות חשמליות חיוניות. לפירות וירקות מסוימים אפשר להשתמש בבלנדרים.

חומץ ושמנים מתובלים

הכנתם בבית הרבה יותר יעילה מאשר רכישתם. חומץ ושמנים הם במיטבם בבישול, במרינדות וברטבים לסלטים, אך הם יכולים להיות גם הבסיס לטיפולים ארומתרפיים כגון עיסוי ולניקוי וכטוניק לעור.

חליטות

משתמשים בחליטות בצורה של קומפרסים לעיניים או לעור הפנים. שיטת ההכנה היא כמו בתה עם צמחים ותבלינים טריים. להספיג פיסה של כותנה בחליטה המסוננת ועדיין חמימה.

תמציות ומיצויים

אפשר להשתמש בשיטה זו לגבעולים קשים, לשורשים ולזרעים. לכתוש אותם עם מכתש ולאחר מכן להרתיח ולסנן לאחר 15 דקות. כדי לקבל מיצוי הרבה יותר מרוכז יש לסנן רק לאחר מספר שעות.

לייעוץ, הדרכה וטיפול טלפון: 04-9837640