ראש השנה ויום הכיפורים

צבעים  להגשמה –  סגול-טורקיז

מאת: ד"ר רונן שולמית, תרפיה בצבע, אור וצליל

חודש החגים הגיע...

חודש אלול, מסמל סוף תקופה והתחלה חדשה, חשבון נפש בין אדם לעצמו, ובין אדם לחברו.

הצבע סגול מסמל סיום של מחזור, והוא בא לעזור לנו להיות מודעים לאני האמיתי, מדוע אני כאן ולשם מה?

צבע הסגול עוזר לנו:

ü      להביא את האמונות שבתוכנו לחיי היומיום.

ü      לשנות מחשבות שליליות ולקבל עצמנו כפי שאנחנו.

ü      לגלות היכן יש צורך לעשות שינויים.

ü      להרגיע ולרפא בכל המצבים,

ü      פותח בפנינו שער לנסים הנסתרים בחיי היומיום,

ü      מביא איזון והתמרה לאנרגיה שבתוכנו ומחוצה לנו ולאותם מצבי - הישרדות, כמו: כסף, בטחון, בריאות, פרנסה, ... להתמיר את העצמי לרמה גבוהה יותר.

ü      לנו לטהר אובדנים רגשיים אשר לא טופלו בעבר,

הסגול אומר לנו – אין זה משנה מהו המצב – יש ביכולתנו לשנות ולרפא את עצמנו.

ככל שנרפה ונעזוב, תהיה בנו היכולת ליצור מצב של הולדה מחודשת בכאן ועכשיו.

הסגול מאפשר לנו חופש, שוויון ואחווה. הוא אנרגיה של השלמה, התחדשות וצמיחה. מסמן רוחניות בהקשר של שירות לזולת. צבע מאד מרגיע ומעודד ריפוי עמוק. צבע המביא עמו איזון, התמרה ושינוי.

צבע הטורקיז, הבא יחדיו עם הסגול מביא עימו תקופה חדשה ומסר של פתיחות ותקשורת יצירתית מן הלב – מבטא את " חכמת הלב " בהקשר שבין אדם לעצמו, ובין אדם לזולתו.

בצבע הטורקיז יש:

ü      היכולת לתקשר מהלב אל הלב בדרך של שלווה ושלום פנימי,

ü      חוכמה פנימית עם יצירתיות בכל הרמות והחושים.

ü      מביא עמו השראה פנימית מהלב ואמונה להביאה לתוך המציאות, להיות אמיתי עם עצמי, ולגלות את המשכן בתוכנו, מתוך חמלה, חסד ואהבה לעצמנו ולאחר.

נברך את עצמנו באהבה צבעונית ומלאת אור, וששנה זו תהא שנה של גילוי העוצמה הפנימית בתוכנו ומפגש עם האחר מתוך שקט ושלווה, ואהבת אמת.

יום הכיפורים – רק מסורת?

יום הכיפורים, הוא יום של חשבון – נפש, של התלבטויות ורצון לתת תשובות לדברים שאינם ברורים דיים.

ההתלבטות שלי היא לגבי החברה שאני חיה בה: חוסר הספונטניות, האטימות, והאחריות שבה לקורה בין אדם לחברו.

לעיתים אני שואלת את עצמי, מדוע לשאול אדם לשלומו? זה מקבל מיד פירוש של התערבות בחיי הפרט: מה פתאום נזכרת בו? ואולי לשם רכילות? או דוגמא שונה לגמרי: מדוע קשה כל כך להניע את החברה לעשייה בצוותא?

ברצוני להתרכז בשלשה דברים, כי נראה לי שעד היום תפסתי אותם שונה. שאלתי עצמי מדוע? נראה לי שפשוט תרגמתי אותם שונה וניסיתי למצוא את המקור האמיתי לאי - הבהירות הזו. לפעמים עלול להיווצר הרושם, כאילו המושגים של ספונטניות, אינטימיות ואחריות הם מושגים מנוגדים זה לזה. והגעתי לכך שלא רק שאינם מנוגדים, אלא קשורים זה בזה לבלי הפרד. ומדוע כל זאת? כי נדמה לי שיש ערבוב מושגים בין

ספונטניות  ואימפולסיביות.

אינטימיות, באה מן השורש הלטיני  "אינטימוס", שפירושו: הפנימי ביותר, אישי מאד, חיוני, הפרטי ביותר. אינטימיות מבטאת את המקום הקרוב, הפנימי האישי והפרטי ביותר שאליו אפשר להגיע בתוך עצמנו. זהו דחף כלפי פנים, תוך הכללה, הרמוניה ותיאום של תחושותינו הרגשיות, הגופניות, המחשבתיות והרוחניות, את התחושה האישית מאד, אנו מקרינים אל אדם אחר – בן זוג, ילד, חבר, קבוצה, חברה או ארגון.

ככל שאנו נכנסים עמוק יותר אל תוך עצמנו בתהליך האינטימיות, כך אנו מבטלים את הגבולות המפרידים בין המרחב החיצוני והפנימי. ישנם רגעי אמת, שבהם המחיצות שבין המרחב שלי לבין זה של הזולת מצטמצמות, עד שהן נעלמות למעשה.

בד – בבד עם מתן התוקף לתחושותיי  והמודעות לאמת שאני חווה בתוכי, אני חולקת את החוויה האישית, הפרטית הזו עם זולתי, על ידי קשר מילולי, מגע גופני והבנה כמעט מושלמת, המשלימה עצמה מעצם היותנו יחדיו. על הזולת עוברת חוויה מקבילה. כמעט זהה. זה פירושה של אינטימיות.  אם כן, מהי ספונטניות?

רבים מאתנו חושבים, שספונטניות היא תגובה מיידית, בלתי מתוכננת, בלתי שקולה.

זוהי טעות. השורש הלטיני של המילה ספונטניות הוא: "ספונס", שפירושו: רצון חופשי.

המקור של רצוננו החופשי, של כוחנו לפעול, של יכולתנו לתפקד מתוך כבוד עצמי, של כושרנו ליצור קשר עם הזולת, ליצור, להפעיל את שכלנו, לחלק, להזדהות, למצוא

פתרונות – המקור לכל אלה הוא ביכולת שלנו להיכנס ככל האפשר עמוק יותר אל תוך עצמנו, אל המקום שבו ממוקדים המהות  והחיוניות של הניסיון של כל אחד מאתנו.

לספונטניות אין כל קשר לזמן, היא מבוססת על הזמן הביולוגי, הזמן הדרוש לאני הפנימי שלנו כדי ליצור תיאום, הרמוניה והשלמה הדדית בין שלשת ההיבטים של המרחב הפנימי שלנו: ההיבט הפיזי, רגשי והמחשבתי – על ידי קירובם אל מרכז  האינטימיות שלנו, אל האישי והפרטי ביותר – או אז נוצרת האינטימיות בדרך חיובית וספונטניות .

ספונטניות אינטימית זו, תביא אותנו לפעולה מתוך רצון חופשי, המבוסס על מודעות עמוקה יותר למיגון  האפשרויות הקיימות  בנו. פעולה זו היא פעולה אחראית.

פעולה אחראית היא פעולה שבה אני יוצר על פי רצוני החופשי: שישנה ברירה, תשובה או פתרון המתאימים לצורכי וליכולות שבי. לעומת זה – פעולה המבוססת על תגובה מכנית, מיידית, על מה שקורה בסביבתי, אינה ספונטנית  ואינה אחראית, וכמובן שהיא אינה אינטימית. זוהי צורת התנהגות מותנית, המבוססת על תגובה אוטומטית לדברים שקרו, מתוך התעלמות מוחלטת מן ההווה, מן ה"כאן ועכשיו"  של האני-העצמי והאפשרויות הגלומות בו. זוהי התנהגות  אימפולסיבית.

ומדוע כל זאת?

כפשוטו, אני שואלת את עצמי, מה קורה לנו כחברה? המתיימרת להיות חברה טובה יותר, חברה אחרת? האם זה תלוי באופיים של אנשים, או יש כאן בעיה של גישה לחיים?  גישה של מחשבה שבה הראיה היא יצירתית, רב כיוונית, שיש בה מידה רבה של פתיחות וראיית הדרך שבה אנו חיים כדרך מיוחדת  של עזרה לזולת, של שיתוף חברתי ואולי רעיוני.  אם כך, מדוע קשה כל כך להביע רגשות חיוביים ופרגון, הבנה, תמיכה, עידוד ומילה טובה גם ברגעי משבר וכשלון, ולאו דווקא ברגעי שמחה והצלחה?

יש לי הרגשה קשה לגבי התהליך של ההתכנסות פנימה, לתת חשיבות לדברים הקרובים לנו עצמנו, במקום החוצה – לכלל שאנו חיים בו, יותר אכפתיות  לנעשה מסביב  ואוזן קשבת.  ואולי חסרות בנו האינטימיות, הספונטניות והאחריות?

בימים אלה של  "בין כסה לעשור", ימים של הרהור ועשיית חשבון – נפש, רצוי שנזכור את עיקרו של יום – הכיפורים, והוא בעל מימד חברתי לפי מסורת  היהדות.

לגבי יום זה נאמר: "עבירות  שבין  האדם  למקום  יום – הכיפורים מכפר, אולם עבירות  שבין אדם לחברו (והן מרבית העבירות) אין יום הכיפורים מכפר עד שריצה את חברו".

עלינו לזכור שהיחסים בינינו לבין הזולת הם עיקר חשבון הנפש בערב יום הכיפורים, ורצוי שנעשהו עכשיו.

לייעוץ, הדרכה וטיפול טלפון: 04-9837640