ההילה
קשת
הצבעים שלנו
מאת: ד"ר שולמית רונן,
תרפיית אור, צליל וצבע
הקדמה
"אני האור, האור הזוהר, האור הבוהק, האור הלוהט"
תולדות העמים מספרים לנו
על מבול אגדי, שלאחריו האיר שחר חדש ובוהק, והסמל שלו היה הקשת בשמיים.
הצבעים שלו גילו לבני האנוש את הסוד הקסום של האור ואת משחק האנרגיות
הויברציוניות שהעניקו לו חיים. וכך האדם-קשת, הגשר בין שמיים וארץ,
לפעמים מבטו מכוון אל השמיים, ופעמים אל האדמה, חיפש את המלבושים האלה
וכאשר אלה כיסו אותו הפכו אותו לייצור שכולו אור, רוח הקורנת במהלך
החיים. הוא נאלץ לפקוח את עיני נשמתו, כדי לראות מעבר לדמיון שלו את כל
היצורים החיים טובלים בשדה של אנרגיה אוניברסאלית.
הוא הבחין בהם אפופים בים
של אור שנראה מסתגל לצורתו... הביט והרהר... וידע שלכל אחד מאתנו יש
קשת משלו... השתקפות שלו... וקרא לה הילה...
(Aura).
הצבעים האלה היו והינם
השתקפות של הנשמה שלנו. הם מחווירים כאשר יורד החושך בלבנו ומתמלאים
ניצוצות כאשר אנו מאושרים.
אילו יכולנו לראות את הקשת
כאשר האהבה חיה בתוכנו!
ננסה להיות חניכי האור,
בלי להתחשב בדרגת המודעות שלנו, מכיוון שכאשר להבת החיים בוערת בנו,
הכול מתמלא אור.
נלבש צבעים!
נשאיר בצד את הצער ונתקשט
בשמחה.
ואם לא נדע איך?
נעבור על דפי המאמר הזה
ונגלה את הקשת הקסומה שעוטפת אותנו ... ההילה.
מ ב ו א
"מבורכים טהורי הלב, כי להם האור"
כל מה שקיים על פני האדמה
סופג וגם משחרר אנרגיה. תהליך החיים דורש את חילופי האנרגיה הזו עם כל
הסובב אותנו.
חלק אחד מן האנרגיה היוצאת
הוא שדה ייחודי הקיים סביב כל היצורים החיים. נביעות אנרגיה אלה
הסובבות את הגוף אינן נראות לעין עבור מרבית האנשים.
האזור הזה משמש מעבר בין
הגוף הפיזי והעולם החיצוני ונקרא הילה. ההילה שומרת על האנרגיה החיונית
שלנו, משקפת את המצב הבריאותי שלנו, נותנת פתח יציאה לאנרגיה
האוניברסאלית שלנו וסופגת אותה.
ההילה נמצאת בתנועה מתמדת
ומשתנה כל העת, והיא עדות שאנו חיים.
המינרלים, הצמחים, החיות
וכמובן בני האנוש – לכולם הילה משלהם; ההילות שונות במורכבותם ובמגוון
הצבעים שלהן.
המינרלים מוקפים בהילה
לבנה; בצמחים ההילה צהובה. ההילה הסובבת את החיות היא אינדיגו. להילה
האנושית מספר שכבות וצבעים.
המורכבות הזו מגלה את
המודעות שלנו, בנוסף לכל ההיבטים של התפקוד הפיזי, הנפשי הרגשי והרוחני
שלנו.
הצבעים והצורות של השכבות
השונות של ההילה משתנים בהתאם למצבי הרוח והשינויים במודעות. כל אחת
מהשכבות האלה שקופה למחצה וצבעיה דומים מאד לצבעי הקשת, אך עוצמתם
מעודנת יותר. הברק של הצבעים שונה מאדם לאדם. יש אנשים בהם הוא זוהר
כמו שמש ובאחרים הוא כל כך חלש שנראה שהוא עומד להיכבות.
אשר להרכבם וגודלם, אלה גם
תלויים באדם, בהתאם להתפתחות הנפשית והרוחנית שלו; כל אחד יגלה הילה
שונה בהתאם לרגשותיו ואופיו. כך הקשת של ההילה מושפעת ממשחק הרגשות,
התאוות והריגושים שלנו.
אם אנו פוגשים אדם שאנו
מחבבים אנו מרגישים חמימות ופתיחות, וההילה שלנו גדלה בהתאם. אך אם
המפגש הוא עם אדם שמרגיז אותנו, ההילה שלנו נסוגה. במצב של פתיחות, כל
אחד נכנס אל ההילה של האחר, סופג את האנרגיות שלו ומשאיר עקבות משלו,
עד לנקודת מסוימת.
כולנו חשים בהילות של
אחרים, גם אם אנחנו לא מודעים לכך. יש הילות שמושכות אותנו ואחרות
שגורמות לדחייה. אם אדם מקרין טוב-לב, ההילה שלו תפנה אלינו, כל עוד
הנשמה שלנו תהיה "תואמת"; לעומת זאת, אם אנו תוקפנים ואלימים, נאבד את
האור.
כאשר אנו מתאמצים מעבר
למגבלות הפיזיות שלנו כדי לראות את ההילה, אנו יכולים לנסות לפתח את
היכולת הנשכחת שהייתה מנת חלקנו כשהיינו ילדים, במקום מלא הפנטזיות
שיאפשר לנו לראות עולם אחר, ושלרוע מזלנו אבד לנו.
לעולם אין זה מאוחר כדי
לזכור - נפתח את הנפש והנשמה שלנו ונתמלא בצבע; ההילות של כל הסובבים
אותנו ממתינות שנראה אותן, כדי למצוא את צבעי הקשת בכל אחת מהן.
"אל תאפשר לחושך להיכנס
אל נפשך
חייך ותתעטף באור"
מה היא ההילה?
מה
היא ההילה, אם לא אור הנובע מתוכנו, המראה מה אנו באמת?
כשמנסים לתאר במונחים
פיזיים מה היא ההילה, אנו מחברים אותה עם המילה
אנרגיה,
המגיעה מהיוונית אנרגוס, ופירושה "ליצור תנועה"; המילה אאורה (הילה),
לעומת זאת, מגיעה ממילה יוונית אחרת שפירושה "בריזה".
אם יש לנו את היכולת לחבר
מבחינה רוחנית את הפירוש של שתי המילים, אנו נחבר תמונה רוחנית של מראה
ההילה.
כאשר האנרגיה זורמת, אנשים
יכולים להשתנות בכל רגע: ההילה גם נתונה לשינוי כזה.
ההילה היא מערכת של כוחות
אלקטרומגנטיים בעלי צפיפות משתנה היוצאים מהגופים הפיזיים, החיוניים,
האתריים, הרוחניים והרגשיים. חלקיקי אנרגיה אלה מרחפים מסביב לגוף שלנו
בצורה של מעטה אליפטי. המעטה הזה בולט מהגוף בערך מטר אחד מסביבנו,
ומשתרע מעל לראש ומעבר לכפות הרגליים ושוקע באדמה.
כ-15 ס"מ מעל למעטה הזה צף
מעטה נוסף, הנקרא גוף ההילה העליון. בקהילה המדעית ההילה כונתה "שדה
אנרגיה"; אנשי דת קראו לה "צורה רוחנית", ואצל חוקרי האזוטרי קראו לה
"גוף אסטראלי". הסיבה לריבוי השמות של ההילה היא שכל קבוצה נתנה את
דעתה, בהתאם למחקרים שלה.
כך, אלה שחקרו את ההילה
במעבדות העניקו לה את השם "שדה אנרגיה", כמו הרופא האנגלי וולטר קילנר,
שקיבל את המושג הילה והציע לגלות אותה לעין האנושית ולאחר ניסויים רבים
גם הצליח בכך, עד למהנדס הסובייטי סמיון קירליאן, שהשיג את התוצאות
המדהימות ביותר כאשר הצליח לצלם צורה זוהרת מסביב לאצבעות ידיו.
באשר לסיבה לשם "צורה
רוחנית" עלינו להתבסס על הנתונים הזמינים, ולא על הוכחות מדעיות. עובדת
הקיום של גוף שני, העולה על הפיזי וללא צורה חומרית, התקבלה מזמן על
ידי כל חוקרי הרוח. הסיפורים והאגדות הקשורים לצורות רוחניות אנושיות
חוזרים למקור האנושות: כל הדתות מספרות על הצורות האלה שאינן מוחשיות
וזוהרות, והסובבות סביב לאנשים מסוימים: הנאורים.
מצד שני, ישנה קבוצה של
אנשים בעלי יכולת לראות מעל ומעבר לראיה הרגילה. אנשים בעלי תכונה
מיוחדת זו קיבלו את הכשרון הטבעי לראות את האור הסובב אותנו, הביטוי של
האנרגיה האוניברסאלית, וקראו לה הגוף האסטרלי.
חזון ההילה והמראה שלה
כקשת צבעים, מופלא באמת, הוא שפה שעלינו ללמוד ולהבין, כדי להכיר את
האור... האור שלה.
"אילו רצית קשת של
צבעים,
האם אפשר היה לחלום
עליה.. ולהשתקף באור שלה?"
ההילה בהיסטוריה
"הגוון של ההילה האלוהית הוא השתקפות האל"
ישנם רמזים אינספור בנושא
נביעה של זוהר מסביב לגוף האנושי; בספרי הקודש, בתכשיטים ובגלימות
ששימשו בפולחנים במצרים העתיקה ציירו בצורה סמלית את הנביעות האלה. גם
העוסקים ביוגה והפילוסופים במזרח שעסקו בתורת הנסתר נטלו חלק באמונה
זו.
התנ"ך מספר לנו שפני משה
קרנו כאשר ירד מהר סיני עם לוחות הברית. ישנו מספר עצום של ציורים
המתארים את יהושע הנוצרי ואת בודהה עם ההילות שלהם, והאמצעי הזה שימש
כמעט בכל הדתות כדי לסמל אלוהות.
בכתבים יוונים עתיקים אפשר
למצוא נתונים לגבי הגלימה הזוהרת. העבודות של המתמטיקאי פיתגורס,
הפילוסוף דמוקרטס, ומי שנקרא "האב של הרפואה", היפוקראטס, נותנות לנו
מעט דוגמא לכך.
ההילה, עם גווני הקשת שלה,
תמיד התקשרה עם ריפוי. הפרסים השתמשו בסוג של תרפיה שהתבססה על זרימת
האור של המטופל.
המצרים השתמשו באבנים,
בקמאות צבעוניים וגם במקדשים לריפוי המבוסס על צלליות שונות של ההילה.
היוונים השתמשו בויברציות מוסיקליות, בצבע ובשירה כדי לרפא מחלות.
כאשר מדפדפים בכל ספר על
תולדות האמנות אנו יכולים לראות שההילה היא חלק מהתרבות הדתית של הודו
וסין. בשתי תרבויות אלה האלים מוצגים עטופים בגלימות ומכוסים בזוהר.
מאוחר יותר, כאשר הנצרות
הפכה לדת הרוב במערב, נהגו לצייר הילות סביב מלאכים, יהושע והמשפחה
הקדושה. מכיוון שאנרגית ההילה חזקה מאד באזור הראש, ומכיוון שיהושע
נחשב ליצור עליון, האמונה היא שכל מי שהלך אחריו יכול היה לראות את
הזוהר של ההילה שלו.
בימי הביניים, חלק גדול
מהתפתחות שיטות הריפוי נכנס לקיפאון. רופא ופילוסוף פרסי בשם אביסֶנה
חולל מהפכה בתקופה זו באירופה. בספרו "קאנון הרפואה" הוא טען שהצבע הוא
תרופה חשובה נגד מחלות ויכול גם להיות מדריך לאבחנה רפואית.
רופא אחר שחולל מהפכה,
פאראסלסוס
(Paracelsus),
הצהיר שבגוף האנושי קיים כוח חיוני שמקרין את האנרגיה שלו כלפי חוץ,
בצורה של שדה אור. הוא גם האמין שבכוחו של שדה אור זה לרפא את הגוף
הפיזי. הוא תמך ברעיון שהצבעים של שדה חיוני זה ואלה ששימשו בתהליכי
ריפוי מתחלקים לשתי קבוצות: אלה המכילים מעט לבן, המייצגים את הבריאות
ורווחה, ואלה המכילים מעט שחור המייצגים חולי וחוסר הרמוניה.
המחקר המדעי של ההילה החל
רק במאה ה-18.
פרנץ אנטון מֶסמֶר, רופא
וינאי אקסצנטרי, חשב שכל בתי היקום מחוברים בינם על ידי חומר נוזלי
חיוני שבו הכול שרוי. הוא גם היה משוכנע שניתן להעביר את האנרגיה של
הנוזל הזה לאחרים, כדי לעודד את תהליך הריפוי. מדענים מפורסמים באותה
תקופה טענו שהוא שרלטן, אולי בגלל השיטות שלו, התיאוריות וסגנון הלבוש
שלו.
צרפתי בשם טסייר החל בשנת
1783 לבצע מחקרים עם צמחים על ידי שימוש בצבע. כך החל המחקר על השפעת
הצבע על צמחים.
לאחר מכן ההתעניינות
בכרומותרפיה ובהילות נעלמה במשך שנים רבות, עם התקדמות המדע בשימוש
בכימיה ובטכנולוגיה בעידן התעשייתי.
במחצית השנייה של המאה ה-
19 הברון רייכנבאך הודיע על גילוי של קרינה מחפצים מסוימים, אותה הוא
כינה "כוח אודי"
(odic force) וטען
שהוא נובע מקריסטלים מסוימים, ממגנטים ומהגוף האנושי.
באותה תקופה יצא לאור ספר
בשם "אור כחול ואדום", בו המחבר – ס. פאנקוסט
(S. Pancoast)
– תיאר את התכונות השונות של האורות האדומים והכחולים. הוא גם הציג את
השיטה שלו לריפוי על ידי שימוש באור הטבעי של השמש, המועבר דרך פנלים
של קריסטלים וצבעים. אנשים הלכו שבי אחרי הטכניקה הזו והכרומותרפיה שוב
משכה תשומת לב רבה כל כך שהיא התפשטה במהירות.
באותה תקופה, ספר אחר עורר
התרגשות רבה; זה היה "עקרונות האור והצבע", מאת אדווין באביט
(E.
Babbitt). ספר זה
הפך לתנ"ך של העוסקים בנושא. המחבר היה סופר, פילוסוף, רופא ואמן,
ובעקבות הרעיונות שהוא הציג אנשים רבים הציבו קריסטלים צבעוניים
בחלונותיהם.
באותה תקופה התקיימו סוגים
אחרים של מחקרים בנושא ההילה, כמו אלה שנערכו על ידי התיאוסוף צ'ארלס
לידביטר (Charles
Leadbeater),
שהתרכז בנושא ההילה מנקודת הראות הפילוסופית. מן המוכרות בעבודות שלו
אפשר להזכיר את "האדם הנראה והבלתי נראה" (1920) ו"ההילה
האנושית".
בתחילת המאה העשרים רופא
אנגלי בשם וולטר קילנר
(Walter Kilner)
הסיר את המרכיבים המיסטיים והחל לחקור תופעה הידועה בשם השדה החשמלי של
גוף האדם. בשנת 1908 הוא המציא מסך דרכו אפשר היה להתבונן בצורה ובמבנה
היסודיים של ההילה. המסך היה מורכב ממסגרת ובה שני קריסטלים. בין שני
הקריסטלים הייתה תמיסת צבע בשם דיציאנין
(dicyanin).
דר' קילנר השתמש במסכים שונים כדי לראות את השכבות השונות של ההילה.
הוא נמנע מקריאת כל הספרות המטפיזית שהייתה קיימת בנושא ההילה. הוא לא
רצה כל השפעה על הבנתו של הנושא.
דר' קילנר גילה שבמשך זמן
מה, יכולתו לראות את ההילה גברה עם חשיפתו למסכים, אך הייתה גם השפעה
שלילית על כושר הראיה שלו, ונוכח שכדי לחזור למצב תקין היה עליו להפסיק
את השימוש במסכים במשך מספר ימים. קילנר פרסם את פרטי מחקריו בספרו "האטמוספרה
האנושית" (1911). המידע שפורסם בספר גרם לסערה בין עמיתיו
השמרניים, והמחבר הסתבך בסוג הבעיות שהוא כל כך ניסה למנוע.
ביולוג אנגלי בשם אוסקר
באגנל (Oscar
Bagnall), מוקסם
מממצאיו של קילנר, חזר על הניסויים שלו והשתמש באותם מסכים ובצבעים
נוספים פרי עיצובו. הממצאים שלו פורסמו בספר "המקור והתכונות של
ההילה" (1937). באגנל טען שלכל היצורים החיים יש הילה ובעת הפטירה
ההילה גם מפסיקה להתקיים. הוא היה הראשון שטען ששדה הראיה של העין
מבחין באור של ההילה, הודות לראיה ההיקפית.
ממציא אמריקאי ממוצא הודי
בשם דינשה גאנדיאלי
(Dinshah Ghandiali)
הציע ליצור מערכת להקרנת הצבע ולעבד תיאוריות בעלות בסיס מדעי יותר,
כדי ליישם שיטות ריפוי מבוססות על ספקטרום האור. לאחר שנאלץ להתמודד עם
בעיות אינספור, גאנדיאלי המשיך להפיץ את רעיונותיו עד ליום מותו.
התרומה החשובה ביותר להבנת
ההילה הייתה פרי מחקריו של מהנדס סובייטי בשם סמיון דוידוביץ' קירליאן
(Semyon Kirlian).
בשנת 1939 הוא עסק בתיקון מכשור טכני ובמקרה היה עד להפעלת ציוד בעל
תדירות גבוהה. על בסיס ניסויים, הוא הצליח לשחזר תהליך של יצירת ניצוץ
של אור אותו ראה בזמן הפעלת הציוד. הניצוץ הזה עורר את סקרנותו ולאחר
ניסיונות רבים הוא הצליח לצלם תבנית של אור סביב לאצבעות היד שלו. כאן
נולד צילום ההילה!
למרות שבגילוי הזה לא היה
חידש מבחינה טכנית, קירליאן ואשתו היו חלוצים בשימוש של טכניקת צילום
זו ככלי שימושי במחקר הפרה-פסיכולוגי. השימוש בצילום קירליאני התפתח
מאז, מהרבה בחינות. אפשר להשתמש בו כדי לחקור את הגוף ולגלות מחלות
אפשריות. על ידי שימוש בסרטי צילום רגישים ביותר, הצבעים הבוהקים בעלי
רזולוציה גבוהה מאפשרים להבחין בשינויים מזעריים בגוונים. יש הטוענים
שהקסם של צילום קירליאני מונח על עובדה המוכיחה את הקיום של ההילה.
עם חלוף הזמן והשיפור
המתמיד בטכנולוגיה אנו רואים שיש הרבה מהמשותף בין עולם המדע ועולם
המטפיזיקה. אין ספק שכלים משופרים מספקים מספר רחב של גילויים מרתקים
שיעניקו פתרון לתופעות פיזיות ורוחניות.
כאשר החוקרים המודרניים
מנסים להסביר את חוקי היקום הפיזי, הם מגיעים להפתעתם לעולם שנחקר רק
על ידי המיסטיקנים. השאלות בנושא העולם הפיזי הולכות ונהיות מסובכות
יותר ויותר, ודבר דומה קורה עם התשובות.
אלברט אינשטיין הסביר
שהחומר אינו קיים, שהחומר הוא אשליה הנוצרת על ידי מהירות הוויברציה של
צורות שונות של אנרגיה. כל דבר שרוטט במה שאנו מכנים הגוף הפיזי מופיע
מולנו בצורה של חומר מוצק. השמש שלנו והכוכבים הם בעצם שדות אנרגיה...
הילות.
יש עדיין מקום רב למחקר,
בחיפוש המדעי והאזוטרי של קשת הצבעים המסתורית... ההילה.
"נפתח את עיני הנפש כדי
לראות
את הזוהר המופלא שלה"
לייעוץ, הדרכה וטיפול
טלפון: 04-9837640
|